בשנת 1997 נכנסו שני צעירים לסטודיו, אבי וליאור, וסיפרו שהם עושים מוסיקה קצת אחרת. לא הכרתי אותם. הם הסבירו שרוב הקהל שלהם נמצא באירופה ושאוטוטו יוצא אלבום חדש. שם הבמה שלהם הוא אסטרל פרוג'קשן.
החלטנו לעשות צילום אחד בחליפות, צילום בבגדי הופעה וצילום עם רגלי דוגמנית (נילי סגל....השמיעי קול).
ברוב הצילומים הם נראו קשוחים, כיאה למוסיקה, אבל יום הצילום היה די משעשע וניסיתי להכניס מעט חיוכים בחשיפה כאן אחרי כמעט 15 שנים.
שימו לב שבצילום עם החליפות, הרציני, פרסנו בדים המסתירים את כפות רגליהם. מוזר? לא מוזר! הם פשוט שכחו להביא את הנעליים....אני גם בטוח שכאשר יראו את המידי שהם מחזיקים בצילום הם יגחכו בהנאה.
החלטנו לעשות צילום אחד בחליפות, צילום בבגדי הופעה וצילום עם רגלי דוגמנית (נילי סגל....השמיעי קול).
ברוב הצילומים הם נראו קשוחים, כיאה למוסיקה, אבל יום הצילום היה די משעשע וניסיתי להכניס מעט חיוכים בחשיפה כאן אחרי כמעט 15 שנים.
שימו לב שבצילום עם החליפות, הרציני, פרסנו בדים המסתירים את כפות רגליהם. מוזר? לא מוזר! הם פשוט שכחו להביא את הנעליים....אני גם בטוח שכאשר יראו את המידי שהם מחזיקים בצילום הם יגחכו בהנאה.
וכך זה נראה "מאחורי הקלעים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה